בפניי התנגדות לביצוע שטר חוב ע"ס 9,174 ש"ח, שנערך ביום 12/10/1999 ע"י צ'רנוב נטליה (להלן: "
החייבת העיקרית") בערבות המבקשת וערבה נוספת.
המבקשת העלתה מספר טענות שקיצורן הוא: התיישנות, בטלות השטר עקב פגמים בו, בקשת הביצוע אינה מגלה עילת תביעה בסכום הנתבע, שיהוי, החתמת המבקשת על השטר בעברית, ללא גילוי פרטי העסקה, בעודה עולה חדשה, ואי קיום חובות המשיב להודיע לערבה על אי עמידת החייבת העיקרית בהסכם, במשך שנים רבות.
א.
התיישנות. אין חולק על כך שהתביעה נגד המבקשת, כערבה, הוגשה רק בשנת 2011, בעוד שהחתימה על השטר נעשתה בשנת 1999. המשיב מסתמך על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ אונגר-ביטון מיום 24/5/11 על מיצוי הליכים נגד החייבת העקרית בתיק ההוצל"פ שמספרו 16-01766-04-7 כמקימה את העילה נגד המבקשת, אך טענה זו יש להוכיח. סביר להניח לפי המועד המוטבע על השטר "5/1/2004" ושאלת ב"כ המשיב בפרוטוקול עמ' 2, שורות 15-16, כי השטר הוגש לביצוע נגד החייבת העיקרית בתיק המקושר, אך אין די בכך. לא הוצגה התביעה או בקשת הביצוע בתיק 16-01766-04-7, שנפתח בשנת 2004, לא הוצג המכתב, שנטען כי נשלח למבקשת, והיא נשאלה על המכתבים על דרך הסתם.
אני מקבלת את הטענה כטענה הדורשת בירור.
ב.
בטלות עקב פגמים בשטר. אין צורך להרחיב בעניין זה, והשטר מדבר בעד עצמו. אין חתימה ופרטים של מי שהשטר נחתם בפניו בבנק; בשטר הוראות המתנות על הוראות קוגנטיות בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 ובפקודת השטרות [נוסח חדש]; בשטר לא מצויין כי יחול על סכומים נוספים מלבד סכום הקרן, הצמדה וריבית בעוד שבטופס ההודעה לערב מוגן (מש/1) נכתב כי בנוסף לסכום השטר ישלמו הערבים גם הוצאות שיגיעו מהחייבים, לפי קביעת ראש ההוצל"פ; מועד התשלום בשטר זהה למועד עריכתו, ועוד תמיהות, שעשויות לפגום בתוקף השטר. אני נותנת למבקשת רשות להתגונן בטענותיה נגד מראהו של השטר.
ג.
בקשת הביצוע. בקשת הביצוע לוקה בפגמים, ואינה מגלה עילה בסדר דין מקוצר. בבקשת הביצוע, שהיא כתב התביעה, נאמר כי מדובר בשטר שסכומו 20,155 ש"ח לזמן פרעון 16/8/11. מובן כי לא אלה פרטי השטר, ובסיכומיה אישרה ב"כ המשיב כי התביעה כלל אינה מגלה סכום קצוב שיש עליו ראשית ראייה בכתב. ב"כ המשיב טענה כי התיק דנן מקושר לתיק נגד החייבת העיקרית (דבר שדווקא נרשם בבקשת הביצוע) וכי "תיק זה על כל ההוצאות והריביות הגיע לסכומים כך שמחציתו בהחלט מהווה את הסכום בו נפתח תיק ההוצל"פ נגד המבקשת" (
פרוטוקול, עמ' 7, שורות 8-10). כאמור לעיל בשטר לא נכתב דבר לעניין הוצאות, לא הוצג מעולם גובה סכום החוב בתיק המקושר, ויש יסוד לטענת המבקשת כי חוייבה בפתיחת התיק על סכומים שכלל אינה חייבת. ניתנת למבקש רשות להתגונן גם בטענה כי בקשת הביצוע אינה מגלה עילה.
ד.
שיהוי. אין צורך לחזור על המועדים בתיק זה: שטר החוב נחתם בשנת 1999, בשנת 2004 פתח המשיב תיק נגד החייבת העיקרית ובשנת 2011 קיבל החלטה למיצוי הליכים לפי בקשתו, ופתח את התיק דנן נגד המבקשת. לא הובא שמץ של ראיה מה נעשה בין התקופות ובמיוחד בתקופה השניה משנת 2004 עד 2011. אמנם את טענת ההתיישנות יהיה קל להפריך, לאחר שיוגשו המסמכים, אבל השיהוי נראה על פני הדברים כטענה איתנה העולה מהנסיבות כבר עתה. טענה זו תצדיק הפחתת הריבית או גובה החוב כדי הנזק שנגרם למבקשת מהשיהוי. ההתנגדות מתקבלת בטענה זו.
ה.
נסיבות חתימת השטר. טענת המבקשת לפיה הוחתמה בבנק בעודה עולה חדשה מזה 10 חודשים בארץ, ללא שהובהרה לה משמעות חתימתה, וללא שהיא הבינה אותה, לא נסתרה בחקירה הנגדית. המבקשת טענה שלא הכירה את מושג הערבות וסברה שחתימתה נדרשת כדי לעזור לחייבת העיקרית, וכתנאי לכך שהחייבת העיקרית תקבל הלוואה. אין בטענות המשיב כי המבקשת חתמה על ערבות להלוואה אחרת לאדם אחר כדי להפריך את הטענות בעניין נסיבות החתימה.
נכון כי ההלכה בעניין חתימה על מסמכים ללא הבנת תוכנם הינה: "הכלל הוא (ע"א 413/79, אדלר נ' מנצור, פ"ד לד(4) 29, 38 שהטענה האמורה אינה עומדת "... למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים". עיון במובאה יעלה, שהיא מגלמת בתוכה שני יסודות עיקריים: הטענה לא תעמוד למי שאינו טורח לקרוא ולהבין את תכנו של המסמך שעליו הוא חותם; הטענה לא תעמוד למי שמודע לטיבו של המסמך שעליו הוא חותם" (
ע"א 779/87
בליט נ'
לאומי, פ"ד מד(3), 304).
בענייננו לא נסתרה טענת המבקשת כי הבינה כי היא באה לחתום בבנק על מנת שחברתה תקבל הלוואה, וכתנאי לכך, ולא טענתה כי על אף שאינה דוברת עברית, לא הוסבר לה ע"י המשיב דבר בעניין תוכן המסמך. המבקשת רשאית להעלות טענה בעל פה נגד מסמך בכתב.
לא ניתן יהיה להפריך את טענות הממבקשת עד שיישמע נציג המשיב, ויתקיים דיון במלוא הראיות. אני מקבלת את בקשת המבקשת בטענה כי לא הוסברה לה בשפתה או בשפה מובנת לה, משמעות חתימתה על כתב הערבות, והיא לא ידעה את משמעותה.
ו.
אי קיום חובות הבנק לפי חוק הערבות, תשכ"ז-1967. כאמור לעיל המשיב לא נכנס לעובי העניין בשאלה זו, לא הוצג למבקשת ולו מכתב אחד של המשיב אליה במהלך השנים שחלפו, ב"כ המשיב ניסתה לטעון בסיכומים כי מדובר בהלוואה לשבע שנים שיש בה תקופת חסד בת שלוש שנים, בה אין הלווה מתחיל לשלם, אולם לטענה זו לא נמצאו תימוכין ולכן נמחקה מהסיכומים. בשטר אין פרטים בדבר ההלוואה, מועדי החזרתה וסכומי התשלומים, ואף במש/1 אין פירוט התשלומים ומועדיהם, ופרט לאמירה כי מדובר בהלוואה בסך 9,174 לעשר שנים (סעיף 1א לכתב הערבות וסעיף 1ג להודעה לערב מוגן) לא ניתן לדעת מתי תחשב החייבת העיקרית כמפרה את הסכם ההלוואה, ומתי עשתה כן בפועל. במשתמע לא ניתן לדעת מתי היה חובה על המשיב להודיע למבקשת על אי עמידת החייבת העיקרית בהסכם, וכאמור לא הוכח ולו לכאורה מתי עשה כן המשיב לפני ההחלטה על מיצוי הליכים. תשובת המבקשת כי קיבלה מכתב אחד (
פרוטוקול, עמ' 2, שורות 5-11 ואילך) אינה מוכיחה את מועד משלוח ההודעה, ויש לקבל את טענות המבקשת, המתחזקות מהימנעות ב"כ המשיב להציג ולו מכתב אחד, אף כי ברור שהמכתבים אמורים להיות ברשותה. השאלות על שיחות שנטען כי נעשו עם המבקשת ועם בעלה אינן מהוות הוכחה של עובדות אלו, ויש להעיד את מי ששוחח את השיחות הללו. על המשיבה יהיה להוכיח שעמדה בחובות הקוגנטיים של סעיפים 26 ו-27 לחוק הערבות, וניתנת למבקשת רשות להתגונן בטענה כי המשיב לא עשה זאת. לעניין אי גילוי פרטים מלאים אודות החיוב, די לעיין בשטר ובמוצג.
הסיכום הינו כי המבקשת הראתה הגנה ברורה במספר טענות, שדי בחלק מהן כדי לשמש לה הגנה, מקל וחומר בהצטברותן.
ההתנגדות לבצוע שטר מתקבלת בטענותיה.
התצהיר יהווה כתב הגנה.
המשיב ישלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ש"ח ללא קשר לתוצאות פסק הדין.
התיק מועבר לסדר דין מהיר, ואם יש צורך בתיקון כתב התביעה, יגיש התובע תצהיר עדות ראשית ומסמכים, שיהוו כתב תביעה מתוקן במועד להגשת תצהירי אימות, ולמבקשת תהיה זכות להגיש תצהיר תגובה ללא הגבלה בטענות.
ב"כ המבקשת תגיש ייפוי כח, ערוך כדין, תוך 7 ימים.
ניתנה היום, ז' טבת תשע"ב, 02 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.